משנה: עַל הָרִאשׁוֹנָה הוּא אוֹמֵר מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם בַּיּוֹם הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
על השלישית הוא אומר וכו'. לפי שנענ' בשופרות על יריחו בעוד שהיו ישראל עומדין בגלגל אומר הוא מי שענה את יהושע בגלגל ואומרה בשופרות:
מי שענה את אבותינו וכו'. לפי שהיו ישראל נשכחים במצרים כמה שנים ונתיאשו מן הגאולה וזכר המקום אותם וגאלם כדכתיב ואזכור את בריתי לפיכך אומרה בזכרונות:
על השניה. היא השניה לראשונה והיא ראשונה לשש ברכות שמוסיפין:
מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה. כדקאמר בגמרא שמה שנענה אברהם אבינו בהר המוריה היא הצלתו של יצחק והיא כמי שנגאלו כל ישראל:
מתני' על הראשונה וכו'. מפני שבברכת גואל ישראל מתחיל הוא להאריך קורא אותה ראשונה ואע''פ שאינה ממנין שש לפי שבה הוא מתחיל להוסיף ולומר השש ברכות:
הלכה: כָּל הַבְּרָכוֹת אַחַר חִיתוּמֵיהֶן. וְאֵין אוֹמֵר [אַחַר] בְּרָכָה פָסוּק. הָתִיב רִבִּי יִצְחָק בַּר אֶלְעָזָר קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. מִכֵּיוָן דּוּ אָמַר. אַחַר חוֹתְמוֹתֵיהֶן. וְיֹאמַר בְּרָכָה פָסוּק. אָֽמְרִין. (חָכָם) [הָכֵין] הוּא הָדֵין (טַלְייָא) [מִלַּייָא]. 10b דְּהוּא סָבוּר. מָהוּ אַחַר חוֹתְמוֹתֵיהֶן. שֶׁאִם הָיָה עוֹמֵד בַּשַּׁחֲרִית וְהִזְכִּיר שֶׁלְעַרְבִית וְחָזַר וְחָתַם בְּשֶׁלְשַׁחֲרִית יָצָא. אָמַר רִבִּי אָחָא. כָּל הַבְּרָכוֹת מֵעֵין חוֹתְמוֹתֵיהֶן. וְאִילֵּין דְּאָֽמְרִין צַֽהֲלִ֥י וָרוֹנִּי יוֹשֶׁ֣בֶת צִיּ֑וֹן כִּֽי גָד֥וֹל בְּקִרְבֵּ֖ךְ קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃ אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בְּרָכָה פָסוּק.
Pnei Moshe (non traduit)
ארבע כיתים וכו'. איידי דקתני מי שענה את אבותינו על ים סוף דריש ליה להאי קרא וקאמר ארבע כיתות היו:
אחר כל הדורות וכו'. דורות אחרונות עתידין בניך וכו' וזהו וישא אברהם את עיניו וירא וגו' שראה בנבואה מה שאמר לו הקב''ה:
מהו אחר. איל אחד מיבעי ליה:
גמ' ולא יצחק הוא שנגאל במה שנענה אברהם. ומה שייך זה לברכת גואל ישראל. ומשני מכיון וכו':
ואילין דאמרין צהלי ורוני וגו'. נוהגין היו לומר אחר ברכת הפטרה פסוק הזה ואין בו משום ברכה בחותם פסוק הואיל וכבר חתם בניסא הברכה עצמה ואינו אלא כמוסיף בדברים:
אמרין חכימי הוא הדין טליא. כך הוא בברכות שם ובספרי הדפיס יש כאן טעות. ובלשון תמיה מתפרש חכם הוא זה הבחור דלפי סברתו הוא מקשה:
דהוא סבור. לפרש מהו אחר חיתומיהן דקאמר היינו לענין האי דינא שאם עמד בשחרית ביוצר אור ושכח והזכיר של ערבית מעריב ערבים ונזכר וחתם בשל שחרית יצא וזהו אחר חיתומיהן אנו הולכין ולפיכך יצא והיינו דמקשה דא''כ היכי אמרת ואין אומר ברכה פסוק הרי אם חתם בשל שחרית והוא יוצר אור הברכה פסוק הוא כדכתיב יוצר אור וגו' אבל באמת לאו היינו פירושא דאחר חיתומיהן אלא כדקאמר ר' אחא מעין חותמותיהן מענין שהוא מזכיר בסוף נוסח הברכה כך הוא כגון עוזר ומושיע ומגן בא''י מגן אברהם וכן כולן ולעולם אין חותמין הברכה בפסוק:
כל הברכות אחר חיתומיהן וכו'. גרסי' להא לעיל בפ''ק דברכות בהלכה ד' על מה דתנינן שם מקום שאמרו לחתום וכו' ואיידי דתני הכא במתני' ואומר חותמיהם מייתי להא:
כל הברכות אחר חיחומיהן. קס''ד דה''ק הכל הולך אחר החיתום והיינו דמקשי עלה כדלקמן:
ואין אומר אח''כ ברכה פסוק. כגון ברוך אתה ה' גואלנו ה' צבאות שמו וגו' וכיוצא בזה:
מכיון דהוא אמר אחר חותמותיהן ויאמר ברכה פסוק. בתמיה וכדמפרש הקושיא לקמיה למאי דס''ד לפרש אחר חיתומיהן:
הלכה: וְלֹא יִצְחָק נִגְאָל. מִכֵּיוָן שֶׁנִּגְאַל יִצְחָק כְּמִי שֶׁנִּגְאֲלוּ כָל יִשְׂרָאֵל. רִבִּי בֵּיבַי אַבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוךְ הוּא. רִבּוֹן הָעוֹלָמִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁבְּשָׁעָה שְׁאָמַרְתָּ לִי לְהַעֲלוֹת אֶת יִצְחָק בְּנִי הָיָה לִי מַה לְהָשִׁיב וְלוֹמַר לְפָנֶיךָ. אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ לִי כִּ֣י בְיִצְחָ֔ק יִקָּרֵ֥א לְךָ֖ זָֽרַע וְעַכְשָׁיו אַתְּ אוֹמֵר וְהַֽעֲלֵ֤הוּ שָׁם֙ לְעֹלָ֔ה. חַס וְשָׁלוֹם לָא עָשִׂיתִי כֵן אֶלָּא כָבַשְׁתִּי אֶת יִצְרִי וְעָשִׂיתִי רְצוֹנָךְ. כֵּן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהַיי. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁיִּהְיוּ בָנָיו שֶׁלְיִצְחָק בְּנִי נִכְנָסִים לִידֵי צָרָה וְאֵין לָהֶם מִי יְלַמֵּד עֲלֵיהֶם סֻנֵיגוֹרִיָּא אַתָּה תְהֵא מְלַמֵּד עֲלֵיהֶם סֻנֵיגוֹרִיָּא. יי יִרְאֶ֑ה. אַתְּ נִזְכַּר לָהֶם עֲקֵידָתוֹ שֶׁלְיִצְחָק אֲבִיהֶם וּמִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם רַחֲמִים. מַה כְתִיב בַּתְרֵיהּ. וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֜ם אֶת עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּה אַ֔יִל אַחַ֕ר וגו'. מָהוּ אַחַר. אָמַר רִבִּי יוּדָה בֵּירִבִּי סִימוֹן. אַחַר כָּל הַדּוֹרוֹת עֲתִידִין בָּנֶיךָ לֵיאְחֵז בָּעֲוֹנוֹת וּלְהִסְתַּבֵּךְ בַּצָּרוֹת וְסוֹפָן לְהִיגָּאֵל בְּקַרְנָיו שֶׁלְאַיִל הַזֶּה. [שֶׁנֶּאֱמַר] וַיי אֱלֹהִים בַּשּׁוֹפָ֣ר יִתְקָ֔ע וְהָלַ֖ךְ בְּסַֽעֲר֥וֹת תֵּימָֽן.
Pnei Moshe (non traduit)
ארבע כיתים וכו'. איידי דקתני מי שענה את אבותינו על ים סוף דריש ליה להאי קרא וקאמר ארבע כיתות היו:
אחר כל הדורות וכו'. דורות אחרונות עתידין בניך וכו' וזהו וישא אברהם את עיניו וירא וגו' שראה בנבואה מה שאמר לו הקב''ה:
מהו אחר. איל אחד מיבעי ליה:
גמ' ולא יצחק הוא שנגאל במה שנענה אברהם. ומה שייך זה לברכת גואל ישראל. ומשני מכיון וכו':
ואילין דאמרין צהלי ורוני וגו'. נוהגין היו לומר אחר ברכת הפטרה פסוק הזה ואין בו משום ברכה בחותם פסוק הואיל וכבר חתם בניסא הברכה עצמה ואינו אלא כמוסיף בדברים:
אמרין חכימי הוא הדין טליא. כך הוא בברכות שם ובספרי הדפיס יש כאן טעות. ובלשון תמיה מתפרש חכם הוא זה הבחור דלפי סברתו הוא מקשה:
דהוא סבור. לפרש מהו אחר חיתומיהן דקאמר היינו לענין האי דינא שאם עמד בשחרית ביוצר אור ושכח והזכיר של ערבית מעריב ערבים ונזכר וחתם בשל שחרית יצא וזהו אחר חיתומיהן אנו הולכין ולפיכך יצא והיינו דמקשה דא''כ היכי אמרת ואין אומר ברכה פסוק הרי אם חתם בשל שחרית והוא יוצר אור הברכה פסוק הוא כדכתיב יוצר אור וגו' אבל באמת לאו היינו פירושא דאחר חיתומיהן אלא כדקאמר ר' אחא מעין חותמותיהן מענין שהוא מזכיר בסוף נוסח הברכה כך הוא כגון עוזר ומושיע ומגן בא''י מגן אברהם וכן כולן ולעולם אין חותמין הברכה בפסוק:
כל הברכות אחר חיתומיהן וכו'. גרסי' להא לעיל בפ''ק דברכות בהלכה ד' על מה דתנינן שם מקום שאמרו לחתום וכו' ואיידי דתני הכא במתני' ואומר חותמיהם מייתי להא:
כל הברכות אחר חיחומיהן. קס''ד דה''ק הכל הולך אחר החיתום והיינו דמקשי עלה כדלקמן:
ואין אומר אח''כ ברכה פסוק. כגון ברוך אתה ה' גואלנו ה' צבאות שמו וגו' וכיוצא בזה:
מכיון דהוא אמר אחר חותמותיהן ויאמר ברכה פסוק. בתמיה וכדמפרש הקושיא לקמיה למאי דס''ד לפרש אחר חיתומיהן:
רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רִבִּי חִינְנָה בַּר יִצְחָק. כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה אַבְרָהָם רוֹאֶה אֶת הָאַיִל נֶאֱחַז בָּאִילָן זֶה וְנִיתּוֹר וְיוֹצֵא. נֶאֱחַז בַּחוֹרֶשׁ זֶה וְנִיתּוֹר וְיוֹצֵא. נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ זֶה וְנִיתּוֹר וְיוֹצֵא. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אַבְרָהָם. כָּךְ עֲתִידִין בָנֶיךָ נֶאֱחָזִים בָּעֲוֹנוֹת וּמִסְתָּבְּכִין בַּמַּלְכִיּוֹת. מִבָּבֶל לְמָדַי. מִמָּדַי לְיָוָן. וּמִיָּוָן לְאֱדוֹם. אָמַר לְפָנָיו. רִבּוֹן הָעוֹלָמִים. [יִהְיֶה] כֵן לְעוֹלָם. אָמַר לֵיהּ. וְסוֹפָן לְהִיגָּאֵל בְּקַרְנָיו שֶׁלְאַיִל הַזֶּה. וַיי אֱלֹהִים בַּשּׁוֹפָ֣ר יִתְקָ֔ע וְהָלַךְ֭ בְּסַֽעֲר֥וֹת תֵּימָֽן.
Pnei Moshe (non traduit)
וניתור. מן האחיזה ויוצא:
משנה: עַל הַשְּׁנִייָה הוּא אוֹמֵר מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' זוֹכֵר הַנִּשְׁכָּחוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
על השלישית הוא אומר וכו'. לפי שנענ' בשופרות על יריחו בעוד שהיו ישראל עומדין בגלגל אומר הוא מי שענה את יהושע בגלגל ואומרה בשופרות:
מי שענה את אבותינו וכו'. לפי שהיו ישראל נשכחים במצרים כמה שנים ונתיאשו מן הגאולה וזכר המקום אותם וגאלם כדכתיב ואזכור את בריתי לפיכך אומרה בזכרונות:
על השניה. היא השניה לראשונה והיא ראשונה לשש ברכות שמוסיפין:
מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה. כדקאמר בגמרא שמה שנענה אברהם אבינו בהר המוריה היא הצלתו של יצחק והיא כמי שנגאלו כל ישראל:
מתני' על הראשונה וכו'. מפני שבברכת גואל ישראל מתחיל הוא להאריך קורא אותה ראשונה ואע''פ שאינה ממנין שש לפי שבה הוא מתחיל להוסיף ולומר השש ברכות:
הלכה: אַרְבַּע כִּיתִּים נַעֲשׂוּ אֲבוֹתֵינוּ עַל הַיָּם. אַחַת אוֹמֶרֶת. נִפּוֹל לַיָּם. וְאַחַת אוֹמֶרֶת. נַחֲזוֹר לְמִצְרַיִם. וְאַחַת אוֹמֶרֶת. נַעֲשֶׂה עִמָּהֶן מִלְחָמָה. וְאַחַת אוֹמֶרֶת. נְצַווֵחַ כְּנֶגְדָּן. זוֹ שֶׁאָֽמְרָה. נִפּוֹל לַיָּם. אָמַר לָהֶן מֹשֶׁה. הִֽתְיַיצְּבוּ וּרְאוּ֙ אֶת יְשׁוּעַ֣ת יי וגו'. וְזוֹ שֶׁאָֽמְרָה. נַחֲזוֹר לְמִצְרַיִם. אָמַר לָהֶן מֹשֶׁה. כִּ֗י אֲשֶׁ֨ר רְאִיתֶ֤ם אֶת מִצְרַ֨יִם֙ הַיּ֔וֹם הַזֶּה וגו'. וְזוֹ שֶׁאָֽמְרָה. נַעֲשֶׂה עִמָּהֶן מִלְחָמָה. אָמַר לָהֶן מֹשֶׁה. יי יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם. וְזוֹ שֶׁאָֽמְרָה. נְצַווֵחַ כְּנֶגְדָּן. אָמַר לָהֶן מֹשֶׁה. וְאַתֶּם֭ תַּֽחֲרִישׁוּן׃
Pnei Moshe (non traduit)
ארבע כיתים וכו'. איידי דקתני מי שענה את אבותינו על ים סוף דריש ליה להאי קרא וקאמר ארבע כיתות היו:
אחר כל הדורות וכו'. דורות אחרונות עתידין בניך וכו' וזהו וישא אברהם את עיניו וירא וגו' שראה בנבואה מה שאמר לו הקב''ה:
מהו אחר. איל אחד מיבעי ליה:
גמ' ולא יצחק הוא שנגאל במה שנענה אברהם. ומה שייך זה לברכת גואל ישראל. ומשני מכיון וכו':
ואילין דאמרין צהלי ורוני וגו'. נוהגין היו לומר אחר ברכת הפטרה פסוק הזה ואין בו משום ברכה בחותם פסוק הואיל וכבר חתם בניסא הברכה עצמה ואינו אלא כמוסיף בדברים:
אמרין חכימי הוא הדין טליא. כך הוא בברכות שם ובספרי הדפיס יש כאן טעות. ובלשון תמיה מתפרש חכם הוא זה הבחור דלפי סברתו הוא מקשה:
דהוא סבור. לפרש מהו אחר חיתומיהן דקאמר היינו לענין האי דינא שאם עמד בשחרית ביוצר אור ושכח והזכיר של ערבית מעריב ערבים ונזכר וחתם בשל שחרית יצא וזהו אחר חיתומיהן אנו הולכין ולפיכך יצא והיינו דמקשה דא''כ היכי אמרת ואין אומר ברכה פסוק הרי אם חתם בשל שחרית והוא יוצר אור הברכה פסוק הוא כדכתיב יוצר אור וגו' אבל באמת לאו היינו פירושא דאחר חיתומיהן אלא כדקאמר ר' אחא מעין חותמותיהן מענין שהוא מזכיר בסוף נוסח הברכה כך הוא כגון עוזר ומושיע ומגן בא''י מגן אברהם וכן כולן ולעולם אין חותמין הברכה בפסוק:
כל הברכות אחר חיתומיהן וכו'. גרסי' להא לעיל בפ''ק דברכות בהלכה ד' על מה דתנינן שם מקום שאמרו לחתום וכו' ואיידי דתני הכא במתני' ואומר חותמיהם מייתי להא:
כל הברכות אחר חיחומיהן. קס''ד דה''ק הכל הולך אחר החיתום והיינו דמקשי עלה כדלקמן:
ואין אומר אח''כ ברכה פסוק. כגון ברוך אתה ה' גואלנו ה' צבאות שמו וגו' וכיוצא בזה:
מכיון דהוא אמר אחר חותמותיהן ויאמר ברכה פסוק. בתמיה וכדמפרש הקושיא לקמיה למאי דס''ד לפרש אחר חיתומיהן:
משנה: עַל הַשְּׁלִישִׁית הוּא אוֹמֵר מִי שֶׁעָנָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּרוּעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
על השלישית הוא אומר וכו'. לפי שנענ' בשופרות על יריחו בעוד שהיו ישראל עומדין בגלגל אומר הוא מי שענה את יהושע בגלגל ואומרה בשופרות:
מי שענה את אבותינו וכו'. לפי שהיו ישראל נשכחים במצרים כמה שנים ונתיאשו מן הגאולה וזכר המקום אותם וגאלם כדכתיב ואזכור את בריתי לפיכך אומרה בזכרונות:
על השניה. היא השניה לראשונה והיא ראשונה לשש ברכות שמוסיפין:
מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה. כדקאמר בגמרא שמה שנענה אברהם אבינו בהר המוריה היא הצלתו של יצחק והיא כמי שנגאלו כל ישראל:
מתני' על הראשונה וכו'. מפני שבברכת גואל ישראל מתחיל הוא להאריך קורא אותה ראשונה ואע''פ שאינה ממנין שש לפי שבה הוא מתחיל להוסיף ולומר השש ברכות:
עַל הַשְּׁבִיעִית. מִשּׁוּם סוּמָּכוֹס אָֽמְרוּ. בָּרוּךְ מַשְׁפִּיל רָמִים. נִיחָה שְׁלֹמֹה. דִּכְתִיב בָּנֹ֥ה בָנִ֛יתִי בֵּ֥ית זְבוּל לָ֑ךְ. דָּוִד לָמָּה. עַל יְדֵי שֶׁבִּיקֵּשׁ לַעֲמוֹד עַל מִנְייָנָן שֶׁלְיִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ כָּתוּב בְּקָרְאִ֡י עֲנֵנִ֤י ׀ אֱלֹ֘הֵ֤י צִדְקִ֗י בַּ֭צָּר הִרְחַ֣בְתָּ לִּי֑. אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רִבּוֹן הָעוֹלָמִים. כָּל צָרָה שֶׁהָיִיתִי נִכְנַס לָהּ אַתָּה הָיִיתָה מַרְחִיבָהּ לִי. נִכְנַסְתִּי לְצָרָתָהּ שֶׁלְבַּת שֶׁבַע וְנָתַתָּ לִי אֶת שְׁלֹמֹה. נִכְנַסְתִּי לְצָרָתָן שֶׁלְיִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ לִי אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
משום סומכוס אמרו. שחותם בשביעית ברוך משפיל רמים. ותוספתא היא בפ''ק:
ניחא שלמה. על הא דאומרים מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלים פריך ניחא שלמה מצינו שבנה הבית ונקרא על שמו כדכתיב בנה בניתי וגו' ונענה בתפלתו שם אלא דוד למה היכן מצינו שנענה בירושלים:
על ידי שביקש וכו'. כלומר זה מצינו שעל פי הסיבה שביקש לעמוד על מניינן של ישראל והיתה המגפה ונתגלגל הדבר שקנה את הגרן מארנן היבוסי שזה הוא מקום שנבנה המקדש שם ושם נענה כדכתיב ויעתר ה' לארץ:
אתה הייתה מרחיבה לי. שמתוך כך באת לי הרחבה לבסוף:
ובלבד יחיד על הצבור. אל יעשה כן אם אינו מובטח כיהושע אבל יחיד. בינו לבין עצמו רשאי:
כל מי שאינו כשר כיהושע. ואינו מובטח לו שאם יפול על פניו יענהו הקב''ה ויאמר לו קום לך כמו שאמר ליהושע אל יפול:
הלכה: כָּתוּב וַיֹּ֗אמֶר קָ֠רָא֠תִי מִצָּ֥רָה לִי֛ אֶל י֨י וַיַּעֲֽנֵינִי. לָא צוּרְכָא דִלָא דָוִד וּשְׁלֹמֹה וְאַחַר כָּךְ אֵלִיָּהוּ וְיוֹנָה. אֶלָּא בִשְׁבִיל לַחְתּוֹם בִּמְרַחֵם עַל הָאָרֶץ.
Pnei Moshe (non traduit)
ויאמר שמואל. לא כתיב אלא ויאמרו שם חטאנו לה' אלא שמשום שעשה עצמו כאלו נכלל עמהם שאמרו כולם ביחד חטאנו והיינו דקאמר לבש שמואל חלוקן של כל ישראל ונשתתף עמהן לומר כן:
על שהוא אומר לפניך לא חטאתי. כלומר שאינו מודה ועוזב כדכתיב הנני נשפט אותך וגו':
דיבורא אמר לי ה'. על פי הדבור של הקב''ה עשה:
ענני בזכות תלמידי. אלישע שיצק המים על ידו:
כתיב. ביונה קראתי מצרה לי וגו' לפיכך חותם העונה בעת צרה:
לא צורכה דלא וכו'. לא היה צריך אלא דוד ושלמה להקדימם ואח''כ אליהו ויונה שהיו אחריהם אלא בשביל לחתום וכו' כדפרישית במתני':
קום לך. קם לך. לישועה ההוא דאדכרת ואמרת לשמך הגדול וגו':
השלשלת תהא מוכחת עליה. כלו' שאם תלך להיות אבודה השלשלת שבה תהא מוכחת עליה היכן היא ושלא תאבד המפתח:
פלמנטרא קטנה. תיבה קטנה שבה מניחין גנזי כתבים ושאר דברים נחמדי':
משנה: עַל הַשִּׁשִּׁית הוּא אוֹמֵר מִי שֶׁעָנָה אֶת יוֹנָה מִמְּעֵי הַדָּגָה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה. עַל הַשְּׁבִיעִית הוּא אוֹמֵר מִי שֶׁעָנָה אֶת דָּוִד וְאֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ בִּירוּשָׁלַיִם הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמְרַחֵם עַל הָאָרֶץ׃
Pnei Moshe (non traduit)
על הרביעית הוא אומר וכו'. זהו מעין ברכה רביעית אל ה' בצרתה לי וחותם בשומע צעקה דכתיב שם ויזעק שמואל אל ה':
על החמישית הוא אומר וכו'. זהו מעין אשא עיני אל ההרים וגו' וחותם בשומע תפלה דכתיב באליהו ענני ה' ענני והיינו תפלה:
על הששית הוא אומר וכו'. זהו מעין ממעמקים קראתיך ה' וחותם העונה בעת צרה שכן כתיב ביונה קראתיך מצרה לי:
על השביעית. לברכות שמאריך בהן והיא ברכה ששית שמוסיפין הוא אומר מי שענה את דוד ואת שלמה בנו. ואע''ג דאליהו ויונה בתר דוד ושלמה היו משום דבעי למיחתם בסוף הברכות ברוך המרחם על הארץ ודוד ושלמה בנו הם שהתפללו על ארץ ישראל. דוד ויהי רעב בימי דוד וגו' ושלמה התפלל ואמר רעב כי יהיה בארץ:
הלכה: כָּתוּב וַיְהִ֣י ׀ בַּֽעֲל֣וֹת הַמִּנְחָ֗ה וַיִּגַּ֞שׁ אֵֽלִיָּ֣הוּ הַנָּבִיא֘ וַיֹּאמַר֒ י֨י אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָם֙ יִצְחָ֣ק וְיִשְׂרָאֵ֔ל הַיּ֣וֹם יִווָדַע וגו'. וְאֵלִיָּהוּ מַקְרִיב בִּשְׁעַת אִיסּוּר הָבָּמוֹת. אָמַר רִבִּי שִׂמְלַיי. דִּיבִּירָא אָמַר לֵיהּ. וּבִדְבָרְךָ֣ עָשִׂ֔יתִי. וּבִדִיבּוּרְךָ עָשִׂיתִי. עֲנֵינִי י֨י עֲנֵינִי. עֲנֵינִי בִזִכוּתִי. עֲנֵינִי בִזְכוּת תַּלְמִידִי.
Pnei Moshe (non traduit)
ויאמר שמואל. לא כתיב אלא ויאמרו שם חטאנו לה' אלא שמשום שעשה עצמו כאלו נכלל עמהם שאמרו כולם ביחד חטאנו והיינו דקאמר לבש שמואל חלוקן של כל ישראל ונשתתף עמהן לומר כן:
על שהוא אומר לפניך לא חטאתי. כלומר שאינו מודה ועוזב כדכתיב הנני נשפט אותך וגו':
דיבורא אמר לי ה'. על פי הדבור של הקב''ה עשה:
ענני בזכות תלמידי. אלישע שיצק המים על ידו:
כתיב. ביונה קראתי מצרה לי וגו' לפיכך חותם העונה בעת צרה:
לא צורכה דלא וכו'. לא היה צריך אלא דוד ושלמה להקדימם ואח''כ אליהו ויונה שהיו אחריהם אלא בשביל לחתום וכו' כדפרישית במתני':
קום לך. קם לך. לישועה ההוא דאדכרת ואמרת לשמך הגדול וגו':
השלשלת תהא מוכחת עליה. כלו' שאם תלך להיות אבודה השלשלת שבה תהא מוכחת עליה היכן היא ושלא תאבד המפתח:
פלמנטרא קטנה. תיבה קטנה שבה מניחין גנזי כתבים ושאר דברים נחמדי':
משנה: עַל הַחֲמִישִׁית הוּא אוֹמֵר מִי שֶׁעָנָה אֶת אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
על הרביעית הוא אומר וכו'. זהו מעין ברכה רביעית אל ה' בצרתה לי וחותם בשומע צעקה דכתיב שם ויזעק שמואל אל ה':
על החמישית הוא אומר וכו'. זהו מעין אשא עיני אל ההרים וגו' וחותם בשומע תפלה דכתיב באליהו ענני ה' ענני והיינו תפלה:
על הששית הוא אומר וכו'. זהו מעין ממעמקים קראתיך ה' וחותם העונה בעת צרה שכן כתיב ביונה קראתיך מצרה לי:
על השביעית. לברכות שמאריך בהן והיא ברכה ששית שמוסיפין הוא אומר מי שענה את דוד ואת שלמה בנו. ואע''ג דאליהו ויונה בתר דוד ושלמה היו משום דבעי למיחתם בסוף הברכות ברוך המרחם על הארץ ודוד ושלמה בנו הם שהתפללו על ארץ ישראל. דוד ויהי רעב בימי דוד וגו' ושלמה התפלל ואמר רעב כי יהיה בארץ:
הלכה: כָּתוּב וַיִקָּֽבְצ֣וּ הַ֠מִּצְפָּתָה וַיִּֽשְֽׁאֲבוּ מַ֜יִם וַיִּשְׁפְּכ֣וּ ׀ לִפְנֵ֣י יְי. וְכִי מַיִם שָֽׁפְכוּ. אֶלָּא מָלַמֵּד שֶׁשָֽׁפְכוּ אֶת לִבָּם כַּמַּיִם. (וַיֹּ֣אמְרוּ שָׁ֔ם) [וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל] חָטָא֭נוּ לַֽיי אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. לָבַשׁ שְׁמוּאֵל חַלּוּקָּן שֶׁלְכָּל יִשְׂרָאֵל. אָמַר לְפָנָיו. רִבּוֹן הָעוֹלָמִים. כְּלוּם אַתְּ דָּן אֶת הָאָדָם אֶלָּא עַל שֶׁהוּא אוֹמֵר לְפָנֶיךָ. לֹא חָטָאתִי. הִנְנִי֙ נִשְׁפָּ֣ט אוֹתָ֔ךְ עַל אוֹמְרֵךְ לֹ֥א חָטָֽאתִי׃ וָאֵלּוּ אוֹמְרִין לְפָנֶיךָ חָטָא֭נוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
ויאמר שמואל. לא כתיב אלא ויאמרו שם חטאנו לה' אלא שמשום שעשה עצמו כאלו נכלל עמהם שאמרו כולם ביחד חטאנו והיינו דקאמר לבש שמואל חלוקן של כל ישראל ונשתתף עמהן לומר כן:
על שהוא אומר לפניך לא חטאתי. כלומר שאינו מודה ועוזב כדכתיב הנני נשפט אותך וגו':
דיבורא אמר לי ה'. על פי הדבור של הקב''ה עשה:
ענני בזכות תלמידי. אלישע שיצק המים על ידו:
כתיב. ביונה קראתי מצרה לי וגו' לפיכך חותם העונה בעת צרה:
לא צורכה דלא וכו'. לא היה צריך אלא דוד ושלמה להקדימם ואח''כ אליהו ויונה שהיו אחריהם אלא בשביל לחתום וכו' כדפרישית במתני':
קום לך. קם לך. לישועה ההוא דאדכרת ואמרת לשמך הגדול וגו':
השלשלת תהא מוכחת עליה. כלו' שאם תלך להיות אבודה השלשלת שבה תהא מוכחת עליה היכן היא ושלא תאבד המפתח:
פלמנטרא קטנה. תיבה קטנה שבה מניחין גנזי כתבים ושאר דברים נחמדי':
משנה: עַל הָרְבִיעִית הוּא אוֹמֵר מִי שֶׁעָנָה אֶת שְׁמוּאֵל בַּמִּצְפָּה הוּא יַעֶנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ צְעָקָה.
Pnei Moshe (non traduit)
על הרביעית הוא אומר וכו'. זהו מעין ברכה רביעית אל ה' בצרתה לי וחותם בשומע צעקה דכתיב שם ויזעק שמואל אל ה':
על החמישית הוא אומר וכו'. זהו מעין אשא עיני אל ההרים וגו' וחותם בשומע תפלה דכתיב באליהו ענני ה' ענני והיינו תפלה:
על הששית הוא אומר וכו'. זהו מעין ממעמקים קראתיך ה' וחותם העונה בעת צרה שכן כתיב ביונה קראתיך מצרה לי:
על השביעית. לברכות שמאריך בהן והיא ברכה ששית שמוסיפין הוא אומר מי שענה את דוד ואת שלמה בנו. ואע''ג דאליהו ויונה בתר דוד ושלמה היו משום דבעי למיחתם בסוף הברכות ברוך המרחם על הארץ ודוד ושלמה בנו הם שהתפללו על ארץ ישראל. דוד ויהי רעב בימי דוד וגו' ושלמה התפלל ואמר רעב כי יהיה בארץ:
רִבִּי יַנַּאי זְעִירָא בְשֶׁם אַבְהָתֵיהּ. כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ כָשֵׁר כִּיהוֹשֻׁעַ שֶׁאִם יִפּוֹל עַל פָּנָיו וְיֹאמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוּם לָ֑ךְ. אַל יִפּוֹל. {וּ}בִלְבַד יָחִיד עַל הַצִּיבּוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
משום סומכוס אמרו. שחותם בשביעית ברוך משפיל רמים. ותוספתא היא בפ''ק:
ניחא שלמה. על הא דאומרים מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלים פריך ניחא שלמה מצינו שבנה הבית ונקרא על שמו כדכתיב בנה בניתי וגו' ונענה בתפלתו שם אלא דוד למה היכן מצינו שנענה בירושלים:
על ידי שביקש וכו'. כלומר זה מצינו שעל פי הסיבה שביקש לעמוד על מניינן של ישראל והיתה המגפה ונתגלגל הדבר שקנה את הגרן מארנן היבוסי שזה הוא מקום שנבנה המקדש שם ושם נענה כדכתיב ויעתר ה' לארץ:
אתה הייתה מרחיבה לי. שמתוך כך באת לי הרחבה לבסוף:
ובלבד יחיד על הצבור. אל יעשה כן אם אינו מובטח כיהושע אבל יחיד. בינו לבין עצמו רשאי:
כל מי שאינו כשר כיהושע. ואינו מובטח לו שאם יפול על פניו יענהו הקב''ה ויאמר לו קום לך כמו שאמר ליהושע אל יפול:
הלכה: רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יַנִַּאי. שֵׁיתֵּף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ הַגָּדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל. לַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ מַפְתֵּחַ שֶׁלְפַּלְמֶנֵטָרִין 11a קְטַנָּה. אָמַר הַמֶּלֶךְ. אִם אֲנִי מְנִיחָהּ כְּמוֹת שֶׁהִיא אֲבִידָה הִיא. אֶלָּא הַרֵינִי עוֹשֶׂה לָהּ שַׁלְשֶׁלֶת. שֶׁאִם אָֽבְדָה. הַשַּׁלְשֶׁלֶת תְּהֵא מוֹכַחַת עָלֶיהָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אִם מְנִיחַ אֲנִי אֶת יִשְׂרָאֵל כְּמוֹת שֶׁהֵם נִבְלָעִין הֵן בֵּין הָאוּמּוֹת. אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי מְשַׁתֵּף שְׁמִי הַגָּדוֹל בָהֶם וְהֵן חַיִּים. מַה טַעַם. וְיִשְׁמְע֣וּ הַֽכְּנַֽעֲנִ֗י וְכֹל֙ יֹֽשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ וְנָסַ֣בּוּ עָלֵ֔ינוּ וְהִכְרִ֥יתוּ אֶת שְׁמֵינוּ מִן הָאָ֑רֶץ וּמַֽה תַּֽעֲשֵׂה֭ לְשִׁמְךָ֥ הַגָּדֽוֹל׃ שֶׁהוּא מְשׁוּתָּף בָּנוּ. [מִיַּד] וַיֹּ֧אמֶר יי אֶל יְהוֹשֻׁ֖עַ קוּם לָ֑ךְ. קֻם לָךְ הַהוּא דַאַדְכַּרְתְּ.
Pnei Moshe (non traduit)
ויאמר שמואל. לא כתיב אלא ויאמרו שם חטאנו לה' אלא שמשום שעשה עצמו כאלו נכלל עמהם שאמרו כולם ביחד חטאנו והיינו דקאמר לבש שמואל חלוקן של כל ישראל ונשתתף עמהן לומר כן:
על שהוא אומר לפניך לא חטאתי. כלומר שאינו מודה ועוזב כדכתיב הנני נשפט אותך וגו':
דיבורא אמר לי ה'. על פי הדבור של הקב''ה עשה:
ענני בזכות תלמידי. אלישע שיצק המים על ידו:
כתיב. ביונה קראתי מצרה לי וגו' לפיכך חותם העונה בעת צרה:
לא צורכה דלא וכו'. לא היה צריך אלא דוד ושלמה להקדימם ואח''כ אליהו ויונה שהיו אחריהם אלא בשביל לחתום וכו' כדפרישית במתני':
קום לך. קם לך. לישועה ההוא דאדכרת ואמרת לשמך הגדול וגו':
השלשלת תהא מוכחת עליה. כלו' שאם תלך להיות אבודה השלשלת שבה תהא מוכחת עליה היכן היא ושלא תאבד המפתח:
פלמנטרא קטנה. תיבה קטנה שבה מניחין גנזי כתבים ושאר דברים נחמדי':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source